<h1>נפסלו הזבחי' בערבי כאנת אלזבחים מוחתסבה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
שאלה ח' עשה ז"ל תגלחת נזיר והבאת קרבנותיו מצוה אחת (מ"ע צ"ג) משא"כ במצורע משום שטהרת מצורע תלויה בתגלחתו כי משגלח טהר, והבאת קרבנותיו היא להוציאו מדין מחוסר כפרה בלבד. הרי שיש לכל אחת מהן תכלית מה. אמר (מ"ע קי"א) אבל הנזיר תגלחתו והבאת קרבנותיו לשתיהן תכלית אחת והיא כדי שישתה יין ויטמא למתים. ואמר ז"ל (שם) ולא יספיק מהם האחד בלתי חבירו אבל הגלוח נקשר בקרבן והקרבן נקשר בגילוח. והביא ראיה לזה משלשה לשונות החכמים ז"ל. הראשון אמרם (נזיר מ"ו:) גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. ואמר הנה נתבאר שהתגלחת היא מתנאי הזבח והזבח מתנאיה.
ועם העיון לא נ"ל שמימרא זו מורה שהזבח מתנאי התגלחת ולא שהתגלחת מתנאי הזבח אלא על הקדימה והאיחור והטעם לזה כי התגלחת אינה כראוי אלא כשקדם לה מעשה כשר. וראיה לזה ממה שנאמר אחר התגלחו את נזרו ואמרו ז"ל (שם.) אחר מעשה יחידי. וכיון שהיה המעשה שהוקדם לה פסול אין התגלחת כראוי ולא הקרבנות הקרבים אחריה משום שמתנאיה שתהיה מאוחרת מאחד הזבחים ואם קדמה התגלחת נפסלו הזבחים ואם קדמו הזבחים ונתאחרה התגלחת מה שנתאחרה אינו מפסיד את הזבח ולא את התגלחת ושתכלית שניהם אחת והיא להתירו במה שהיה מוזהר עליו. וזו מחלוקת ר' אליעזר ורבנן בפ' שלשה מינין (שם) ת"ר ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולם דברי ר' אליעזר וחכ"א אחר מעשה יחידי מ"ט דרבנן כתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף הכא נמי אחר מעשה יחידי ואקשינן ואימא עד דאיכא תרויהו ומהדרינן אי הכי גז"ש מאי אהני. הנה נתבאר שלדעת רבנן אין תכלית התגלחת היתרו ביין אלא היא מצוה מיוחדת לעצמה ומותרת לו שתיית היין אע"פ שלא גלח.
<h2>דף מה.</h2>
שאלה ח' עשה ז"ל תגלחת נזיר והבאת קרבנותיו מצוה אחת (מ"ע צ"ג) משא"כ במצורע משום שטהרת מצורע תלויה בתגלחתו כי משגלח טהר, והבאת קרבנותיו היא להוציאו מדין מחוסר כפרה בלבד. הרי שיש לכל אחת מהן תכלית מה. אמר (מ"ע קי"א) אבל הנזיר תגלחתו והבאת קרבנותיו לשתיהן תכלית אחת והיא כדי שישתה יין ויטמא למתים. ואמר ז"ל (שם) ולא יספיק מהם האחד בלתי חבירו אבל הגלוח נקשר בקרבן והקרבן נקשר בגילוח. והביא ראיה לזה משלשה לשונות החכמים ז"ל. הראשון אמרם (נזיר מ"ו:) גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. ואמר הנה נתבאר שהתגלחת היא מתנאי הזבח והזבח מתנאיה.
ועם העיון לא נ"ל שמימרא זו מורה שהזבח מתנאי התגלחת ולא שהתגלחת מתנאי הזבח אלא על הקדימה והאיחור והטעם לזה כי התגלחת אינה כראוי אלא כשקדם לה מעשה כשר. וראיה לזה ממה שנאמר אחר התגלחו את נזרו ואמרו ז"ל (שם.) אחר מעשה יחידי. וכיון שהיה המעשה שהוקדם לה פסול אין התגלחת כראוי ולא הקרבנות הקרבים אחריה משום שמתנאיה שתהיה מאוחרת מאחד הזבחים ואם קדמה התגלחת נפסלו הזבחים ואם קדמו הזבחים ונתאחרה התגלחת מה שנתאחרה אינו מפסיד את הזבח ולא את התגלחת ושתכלית שניהם אחת והיא להתירו במה שהיה מוזהר עליו. וזו מחלוקת ר' אליעזר ורבנן בפ' שלשה מינין (שם) ת"ר ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולם דברי ר' אליעזר וחכ"א אחר מעשה יחידי מ"ט דרבנן כתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף הכא נמי אחר מעשה יחידי ואקשינן ואימא עד דאיכא תרויהו ומהדרינן אי הכי גז"ש מאי אהני. הנה נתבאר שלדעת רבנן אין תכלית התגלחת היתרו ביין אלא היא מצוה מיוחדת לעצמה ומותרת לו שתיית היין אע"פ שלא גלח.
